אסף וינברום:

חומר, תנועה וצמיחה מתוך הפרטים הקטנים

אסף וינברום, יליד 1981, הוא בוגר לימודי עיצוב תעשייתי בשנקר, מייסד ובעלים בסטודיו אסף וינברום לייצור גופי תאורה.

כמעצב תעשייתי, אסף מכיר לעומק את תהליכי העבודה, שמתחילים ברעיון כללי ומתחדדים עד לפרטים הקטנים. אך בשונה מהנהוג בדרך כלל, אצלו גופי התאורה צומחים מהפנים אל החוץ: הם עשויים להתפתח דווקא מתכנון המחבר, הציר או יצירת הבורג. התוצאה הסופית היא שיר הלל לפרטים הקטנים וגופי תאורה שניכרת בהם תפיסת עבודה יוצאת דופן.

סטודיו אסף וינברום, הוקם בשנת 2008, ולא במקרה הוא ממוקם בדרום תל-אביב, ממלכתם של בעלי המלאכה. אסף נוהג לטייל בין הסדנאות ומחסני הספקים כדי להכיר כלים, חומרים ואנשי מקצוע שאפשר לעבוד עמם. לעתים הוא מתאהב במוצר טכני או בנורה חדשה שיצאה לשוק, ובונה את גוף התאורה לפיהם. אם יש צבע או גימור שמוצאים חן בעיניו, הוא עשוי להתחיל את העיצוב דווקא בגימור.

כבעל מלאכה שחי ונושם את החומר, אסף שואב השראה מהעץ. המגע עם העץ ועם כלי העבודה יחד עם ההתייחסות לפרטים הטכניים הקטנים – הם אלה שמעניקים לגופי התאורה את אופיים המיוחד. מימיו הראשונים של הסטודיו, המחרטה תפסה מקום בולט בין כלי העבודה. “המחרטה היא כלי שמאפשר אלתור: המפגש בין התנועה הסיבובית של המכונה ובין תנועות הגוף של האדם מפסל את העץ והופך אותו למשהו חדש,” אסף אומר. התנועתיות עוברת כחוט השני בכל העבודות וניכרת לא רק בחלקים החרוטים, אלא גם בזוויות, ביחסי הגדלים ובאפשרויות הכוונון שקיימות בגופי התאורה. “כשאתה מחובר לחומר, אתה מחובר לעצמך. בעיצוב תוך כדי עבודה עם הגוף הרגישות מועצמת, אין את התעתוע של המחשב. ככל שאתה יותר זמן עם החומר, אתה מבין אותו טוב יותר,” אומר אסף.

הצורות הגיאומטריות המדויקות אך הפשוטות והימנעות מעיבוד-יתר משאירות מקום ביטוי לחומריות הטבעית של העץ. כדי לשמור על האיכויות האלה, חלקי העץ נמשחים בלכות טבעיות שמגינות עליו אך אינן נראות לעין. סוגי העץ שבהם משתמשים בסטודיו הם אלון, אגוז אמריקאי ואשה, שלכל אחד מהם “דגם” סיבים וגוונים ייחודי משלו. שיטות העבודה בסטודיו שומרות על נוכחותם.

כחלק מההתמקצעות והרצון התמידי להשתפר, אסף רכש הכשרה גם בתחום הפונקציונלי של עיצוב תאורה, מה שמאפשר לו לייעץ ללקוחותיו ולעזור להם לבחור בגוף התאורה המתאים ביותר לשימוש שלו נועד ולחלל שבו יוצב.

מי שבא לבקר בחלל התצוגה בסטודיו, עובר דרך בית המלאכה, רואה את כלי העבודה והחומרים ורק לאחר מכן מגיע אל תצוגת גופי התאורה. המסע הקצר ממחיש את תהליכי העבודה המאפיינים את הסטודיו ומובילים אל התוצר הסופי.

אסף וינברום נבחר על ידי המגזין Elle Decoration UK כאחד מחמשת הכוכבים הבינלאומיים העולים בשמי עולם עיצוב התאורה לשנת 2017.

מסעדת טאיזו

מסעדת טאיזו השוכנת במגדל לוינשטיין בתל אביב, נשענת על חזון קולינארי ועיצובי ייחודים השזורים זה בזה. קונספט המסעדה מאחד שני עולמות מנוגדים הנשקפים מבעד לחלונות המסעדה. מחד, תל אביב הסואנת על ציר התנועה המרכזי ומאידך, תל אביב השכונתית, האינטימית, תל אביב של פעם.

עיצוב החלל מבוסס על פילוסופיית חמשת האלמנטים הסינית (אדמה, מתכת, אש, עץ ומים). הקונספט הקולינארי של המקום, שוזר בתוכו את פרשנותו האישית של שף יובל בן-נריה, ששוזר בתוכו טעמים, צבעים וריחות מחמש מדינות בדרום מזרח אסיה (הודו, סין, תאילנד קמבודיה וווייטנאם). חלוקת החלל התבססה על הצורך ביצירת חללים אינטימיים וחוויות ישיבה ואירוח רבגוניות לקהל המבקרים. המסעדה מחולקת לחמישה אזורים עיקריים.

בחלל הכניסה ממוקם אזור הלאונג’ – אזור א-פורמלי אשר מציע חווית ישיבה קומונאלית, השואבת את ההשראה שלה מרחובות אסיה. אזור זה נהנה מתפריט מיוחד המשקף את חוויות הסעודה האותנטית ברחובות ההומים של המזרח הרחוק.

החלל הסמוך לאזור הלאונג’ חובק שתי חוויות אירוח – אזור הישיבה הפורמאלי סביב שולחנות רגילים ואת אזור הבר. הבר מהווה את מרכז האנרגיה של החלל ואנשים יושבים סביב שלוש מפאותיו. הוא חולש על כל המסעדה ומשקיף על שני הקטבים הדינמיים של החלל – הפיאצה הרחוב השכונתי השקט והשלו מחד וההמולה הגועשת של דרך מנחם בגין מצד שני.

חדר השף, המופרד מחלל הסועדים בעזרת דלתות ציר בברזל וזכוכית הוא החלל הפרטי במסעדה. לחלל זה יש קישור ישיר למטבח הפתוח, והשף יכול לארח את הסועדים בו באופן אישי. החדר עוצב כחלל אינטימי המאפשר ישיבה בחבורה גדולה. הריהוט תוכנן כך שהשולחן הארוך יוכל להתפרק ולארח גם חבורות קטנות יותר.

“סטודיו ברנוביץ-אמית” הוקם בשנת 2006 בתל אביב.  הסטודיו הוקם על ידי סיגל ברנוביץ, אדריכלית פנים, בוגרת New York School of Interior Design The במנהטן וגלי אמית, אדריכלית פנים בוגרת המחלקה לעיצוב פנים באסכולה. הסטודיו עוסק באדריכלות פנים, והוקם על ידי השתיים מתוך אמונה משותפת בעקרון העיצוב הטוטאלי, בו מתמזגים כל תחומי העיצוב כדי ליצור חלל שלם.

סטודיו “פיצו קדם אדריכלים” הוקם בשנת 2002 בתל-אביב. עבודות הסטודיו מושתתות על שפה אדריכלית מינימליסטית, מאופקת, חפה מקישוטיות יתר ומפטפטת עיצובית הנשענת על ניקיון וצמצום הן רעיוני והן צורני המתאגדת לשפה אחת, נקיה, בהירה והרמונית. הסטודיו שם לעצמו כמטרה שהתוצאה הסופית של התכנון האדריכלי ותכנון הפנים של כל פרויקט תשקף את אותם ערכים ארכיטקטוניים עליהם הוא מושתת.

Basic collection

ליווי הפרויקט והקמת מסעדת טאיזו היה מוקד העיסוק של בייסיק קולקשיין בשנת 2012.

שיתוף הפעולה עוד מהשלב הרעיוני של המסעדה הצריך עבודה בסימביוזה מוחלטת של צוות האדריכלים, היזמים וביסיק קולקשיין. לצורך שיתוף פעולה זה, הובאו לארץ עשרות דוגמאות של כיסאות, ריפודים ועיצובים אשר משלבים בתוכם את קונספט המסעדה.

על המלון

המלון ברחוב מנדלה תוכנן להיטמע כחלל עירוני שוקק ופועם בהלימה לאופייה של העיר תל אביב: פאן-תרבותית רב-גונית, מסבירה פנים, מדברת בגובה העיניים , חצופה להפליא, פועמת 24/7. לא עוד פיל לבן המייצר מציאות מדומה מנותקת מהווית העיר אלא ההיפך, פיסת עיר אותנטית המדבר בשפת הרחוב וחוגגת את הרחוב וממש במקרה גם מכילה חדרי שינה להשכיר.
המלון ברחוב מנדלה הוא מלון בינלאומי לכל לדבר וענין. הוא מסוג המלונות שהופכים את חווית השהייה בעיר , כל עיר, לייחודית ובעלת ניחוחות של ערי חוף אחרות בעולם.
כוחו במספר השפות אותם הוא יודע לדבר ושבאמצעותם הוא מצליח לתקשר עם ערב רב של אורחים.
המלון נפתח בסוף שנות השישים תחת השם “מלון אדיב” והכיל 72 חדרים ,לובי ,חד אוכל ומרתף חניה. לצורך עמידה בתקני בטיחות שולב פיר מדרגות חירום חדש בתוך מעטפת הבניין הקיימת וגרע 6 חדרים ממצבת החדרים כך שהמלון מונה 66 חדרים.
קומת הקרקע הפכה לקומת ציבורית  המכילה את “חמש” ( כמחווה למספר הבניין השוכן ברחוב מדלה מוכר ספרים 5) מסעדתו החדשה של השף רפי כהן המבוססת על מסורת המטבח הים תיכוני ומקרינה על כל המרחב הציבורי של המלון. נוכחותו של רפי כהן נפרשת על כל נושא “מזון ומשקאות”
המלון ובכך תהפוך את חווית  השירות המלונאית לחוויה אורבנית תוססת ומפתה.
למלון לא נוספו שטחים כלל והוא הסתפק במעטפת הקיימת שלו. זהו איננו בנין לשימור ולפיכך לא חלו עליו תקנות/דרישות מיוחדות.

זהו לא סיפור יזמות שכן הבניין נותר בידי בעליו , היה מלון ונשאר מלון. הצורך לשפץ הגיע מהבעלים שהרגישו כי הזמנים נכונים לכך וכי זו הזדמנות נהדרת לנצל פוטנציאל חבוי ולמנף אותו בצורה מקסימלית.

על תפקיד האדריכל כמוביל בתהליך התכנון

כמו בכל עבודת תכנון  זוהי עבודת צוות. שיתוף פעולה של טלנטים מתחומים שונים היושבים יחדיו בסיעור מוחות ובונים חזון. עם הגדרת החזון פונה כל אחד
בתחומו לבצע את המוטל עליו תוך זיקה וסינרגיה עם חברי הצוות לאורך כל שלבי התהליך. תפקידנו  כמתכננים להוביל את  הצוות  אל כוכב הצפון. לא היינו מגיעים ללא הצוות המקצועי המזין אותנו לאורך המסע.
ידינו בכל, ממש בכל! רק את כלי ההגשה לחלל הציבורי לא ראינו עד שהוצגו בפנינו כהחלטה סופית….שמחנו לראות שרפי כהן עשה בחירה מרגשת.

על סגנון הבניין המקורי

הסגנון הברוטאליסטי  של הבניין המבוסס על כנות החומר ואותנטיות מלאכות הבניה הולם בשלמות את התמורות החברתיות העכשוויות המואסות בתרבות הכפר הגלובאלי וחוזרות ומחפשות אחר השורשי, המקומי והאותנטי.
ההתאמה בין אדריכלות הבניין המקורי לתמורות העוברות על עולם המלונאות האורבנית  פשוט מושלמת. לפיכך גם שימרנו באדיקות את עבודות טיח הקראץ-פוץ המקורית של הבניין .

על תכנים והשראות בעבודה על המלון

כפי שהזכרתי המלון מבוסס על אופייה של העיר תל אביב. אופייה אומר הכול ומכיל נקודות ייחוס היסטוריות , גאוגרפיות, חברתיות ומורפולוגיות.
תכנים אלו באים לידי ביטוי בכל נגיע שלנו: בחירת הריצוף, יציקות הבטון, הגוונים, הגרפיקה המדברת בכל חללי המקום בתקרות, בגבי המיטות, במקלחונים, האריגים המדבריים וכד’.
כל אלו ספוגים עד שד עצמותם בתרבות בזמן ובמקום.

על מרפסת הרחוב החדשה של המלון

שטחי המרפסת הם חלק אינטגראלי מזהות המלון וכשמלון מחליט שהוא רוצה להפוך לחלק בלתי נפרד ממחזור הנשימה של העיר הוא חייב לעבור מטמורפוזה תודעתית ולהפנים שהכלים המסורתיים שעמדו בידיו עד כה כבר לא רלוונטיים.
לפיכך, שיכלול השפה שלו רק מתבקש. המלון חייב לרדת לרחוב ולדבר בשפתו. כשהרחוב יזהה כי החלל הציבורי מכבד אותו , את הערכים שלו והסלנג אותו הוא מדבר אזי זו תחילתה של ידידות אורבנית מופלאה.

על אתגרים בפיתוח המלון

האתגרים היו בעיקר מול תקנות וחוקי בניה שהשתנו ללא הכר מאז בנייתו של הבניין והיינו חייבים לאלף את הבניין הסורר לכדי התאמה איתם.

על מורכבות התכנון בהשוואה לתכנון מסעדות

מלון הוא מכונה עסקית הרבה יותר משוכללת ממסעדה. כמות הפרמטרים הנכנסים למשוואת המלון לא דומים לאלו הנדרשים בתכנון מסעדה. אפשר להרחיב לרמת התזה על הנושא אבל אקצר מאוד ואומר כי תהליך התכנון עובר דרך אותם תחנות אך אם במסעדה ניתן להמשיל את התחנה לשלט עם ספסל בטון אי שם על כביש הערבה  במלונאות התחנה משולה לתחנה המרכזית בניו יורק.